Tuesday, February 9, 2010 at 12:09PM Seine Stücke sind Wechselspiele von Struktur und Emotion. Wie er selbst, der israelische Choreograf, der in Frankreich lebt und nicht nur dort gefeiert wird.
Tuesday, December 22, 2009 at 03:54PM In Winter Variations, Gat expanded on a stunning older duet with Roy Assaf, Winter Voyage. There is such empathy between Gat and Assaf that when they do the same movement, they seem to move as one. Even when the choreography is different for each—whether it’s pugilistic darting, crouching, or pivoting—it has the same muscular weightiness.
Thursday, August 20, 2009 at 04:54PM
"Ich denke nicht in solchen Kategorien", sagt Emanuel Gat. Es ist seine Antwort darauf, wie es denn sei, als Jude in Südfrankreich zu leben, wo Le Pens Front National stark ist und alles "Fremde" nicht wohl gelitten. Er denkt sich nicht als Jude - wahrscheinlich ebenso wenig wie als Marokkaner. Seine Eltern sind israelische Einwanderer aus dem Maghreb. Gat ist dunkelhäutig, aus seinem scharfkantigen Gesicht blicken Augen wie schwarzglühende Kohlestücke. Vor zwei Jahren ist er mit seiner Frau, seinen fünf Kindern und seiner Gruppe Emanuel Gat Dance nach Südfrankreich gezogen, um das Maison de la Danse in Istres nahe Marseille zu übernehmen. "In Israel war ich heimatlos", sagt er. "Ich hatte kein Studio. Ich fühlte mich wie ein Geiger ohne Geige."
Sunday, August 2, 2009 at 09:18AM ‘וריאציות חורף’ של גת הם אכן כמשתמע, פיתוח במובן מסוים של הדואט ‘מסע חורף’ שיצר גת עבורו ועבור רועי אסף לפני מספר עונות. זה עדיין דואט, אלא שהעבודה היא באורך מלא וההחלטה לעלות אותה על הבמה הגדולה ביותר בעיר היא לקיחת סיכון לא מבוטל של הנהלת הפסטיבל ואכן כשעולה האור על הבמה, השניים הדוממים במרחביה, בתאורה המרהיבה שיצר גת עצמו, נדמה כאילו הם שני שורדים במרחב מתפשט.
קשה לתאר איך השניים, בתנועה נטו נטולת יומרה, ללא חבילת טכניקה, פירוטכניקה וטכנולוגיה באמתחתם, הם לא רק מחזיקים את הבמה אלא גם את הלב בעבותות
Sunday, August 2, 2009 at 07:58AM עיתון 'הארץ' / מאת רוני דורי
הכוריאוגרף הישראלי עמנואל גת לא מתלונן. ב"ניו יורק טיימס" וב"לה מונד" משבחים את יצירותיו, להקות מכל העולם מזמינות ממנו עבודות ובין לבין הוא משמש כוריאוגרף של להקת מחול במערב צרפת. געגועים לארץ? לא ממש
עמנואל גת הוא ככל הנראה היצוא הישראלי המשובח ביותר בשנים האחרונות בתחום המחול. רק החודש נכתב ב"ניו יורק טיימס" כי הרקדן והכוריאוגרף הישראלי בן ה-40 "נהפך במהרה לשם שגור בחוגי המחול". זה שנתיים מתגורר גת עם רעייתו יפעת וחמשת ילדיו במערב פרובאנס בצרפת, שם הוא משמש כוריאוגרף בלהקת הבית האזורית הרשמית, ויוצר עבודות גם ללהקות אחרות בעולם.
Monday, July 13, 2009 at 04:56AM But don’t think that “Variations” just repeats an earlier theme. “Voyage,” Gat said, “was really just a starting point.” In part, the new piece explores a powerful relationship that has developed between Gat and Assaf over the last several years. In a separate interview conducted by e-mail, Assaf said that when he first met Gat during his last year of military service, “the connection was obvious and immediate.”
After Assaf’s service ended in 2004, he immediately joined Gat’s company and has been dancing with it ever since. When asked what was unique about Gat’s style, Assaf wrote: “The minute you see one [of his dances] you know without questioning. If I need to use one word to describe it, I would say ‘honesty.’”
Friday, July 10, 2009 at 10:37AM Anne Morris - World Dance Reviews 2009
"Artmaking is about contrast," choreographer Emanuel Gat offered at the post-performance discussion following the world premiere performance of Winter Variations at the Reynolds Industries Theater (June 22-24, 2009). From the first image, Gat revealed the contrasts at the heart of the work, balancing the tension between darkness and light, sound and silence, movement and stillness. The duet, created and performed by Gat and Roy Assaf, opened with an electronic hum, growing gradually louder. The lights blinked on, revealing large squares of faint light on the stage, separated by margins of shadow. Gat and Assaf, sometimes alone, sometimes weaving in and out of unison, moved with precision into and between the lighted areas, freezing for long, measured pauses before continuing.
Thursday, July 2, 2009 at 11:00AM Fatima Miloudi / Les Trois Coups
Directeur artistique du centre chorégraphique d’Istres depuis 2008, Emanuel Gat, lauréat en 2006 du Bessie Awards, a proposé au Corum de Montpellier «Variations d’hiver», sa dernière création. Entre l’American Dance Festival et le Lincoln Center Festival, il fait une halte et offre en compagnie de Roy Assaf une heure de poésie et de pur enchantement.
Thursday, July 2, 2009 at 10:18AM -- Victoria Looseleaf in Montpellier, France / Culture Monster << Los Angeles Times
A pall washed over the normally sunny town of Montpellier, France, when dance aficionados learned that Pina Bausch, the undisputed goddess of theater dance, had died unexpectedly Tuesday in Wuppertal, Germany, at age 68.
What better tribute, then, than to go on with the show(s) at the 29th annual Montpellier Dance Festival, where the art form continues to be on view at various venues through Saturday. In the case of Israeli choreographer-dancer Emanuel Gat, who makes his home in France, his extraordinary duet with Roy Assaf, “Winter Variations,” was performed to a full house at the 2,000-seat Opéra Berlioz. Filling such a vast stage is no easy feat, even for a medium-sized company, but to command the space for 50 minutes with this unabashedly intimate pas de deux proved a breathtakingly emotional journey.
Thursday, June 25, 2009 at 10:48AM
Last night, I attended Emanuel Gat Dance’s Winter Variations, an evening-length piece commissioned by ADF that had its world premiere at this festival. Gat’s company is Israeli by origin, but is now working in France. I wondered what effect this might have on his work politically, creatively. But that’s another story …
Winter Variations is a triumphant and ever-evolving duet created and performed by Gat and Roy Assaf. Dressed in drab tees and dark pants and shoes, the two men mesmerize with the sheer fluidity and authenticity of their movements. Through dramatic changes in mood, lighting and music, a choreographic language gradually emerges—one that takes the audience on a journey into the facets and possibilities of their relationship to one another. Whether it’s literal or figurative doesn’t matter here. Neither does a clear narrative thread. It’s body over brain, yet their foreheads join for an instant in a sort of mind meld.
;)